החלטה בתיק ב"ל 45867-11-11

1.         התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 02.06.11, תוך כדי ביצוע עבודתו כנהג אוטובוס, ועקב תנוחה לא רגילה חש כאבים בירך וברגל ימין (להלן: " האירוע").

במסגרת מכתב דחייה מיום 24.08.11, הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו מהטעם שביום 02.06.11 לא ארע לו אירוע תאונתי כלשהו וכי " מדובר בכאבי גב וכאבים רדיקולאריים מהם הינך סובל טרם האירוע המוצהר".

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2.         מהלך הדין

התובע, אשר לא היה מיוצג, לא הגיש תצהירי עדות ראשית אך העיד בפני בית הדין בדיון שהתקיים ביום 15.05.12, בפני ראש ההרכב.

            במעמד הדיון חזר התובע על תיאור הכאבים ברגלו מהם לטענתו סבל ביום 02.06.11. לטענתו, הכאבים ברגל מהם סבל, באותו מועד, נגרמו במהלך ביצוע נסיעה באוטובוס במועד הנ"ל וזאת בעטייה של ישיבה לא נוחה על כסא שלא היה מורגל אליו ושלא הצליח להתאימו לזווית הישיבה הנוחה שלו (עמ' 1 שורות 25-27 לפרוטוקול וכן עמ' 2 שורות 1-2).

            ב"כ הנתבע, לעומת זאת, עמד על דעתו, ולפיה גם בהינתן גרסת התובע הנ"ל וגם כפי שנמסרה בהודעתו לחוקר המוסד לביטוח הלאומי (עמ' 1 שורות 16-19 להודעה), הרי שלא ניתן לראות במה שאירע לתובע כפגיעה בעבודה. ב"כ הנתבע הדגיש שלא קיימת כנגד התובע טענה בדבר העדר אמינות (עמ' 2 שורות 24-32 לפרוטוקול), אלא שמדובר על הגדרה כללית של אירוע תאונתי מוגדר. לטענתו, התובע " מתאר מצב סטטי שבמהלכו לא היה משהו שהיה ניתן לקשור אותו לכאבים, כאבים ברגל. גם הטענה לגבי כיסא נוח או לא נוח, אין כאן משהו עדיין שאפשר לאתרו במשך התקופה לאורך ציר הזמן שהתובע מתארו במשך היום שהיה כאמור משהו שניתן לקשרו לכאבים, מכאן שאין ארוע תאונתי שאפשר לתחום אותו בזמן או במקום, איני חושב שצריכים לעבור לשלב הבא של מינוי מומחה רפואי...." (עמ' 3 שורות 1-7 לפרוטוקול).

            לנוכח המחלוקת המשפטית שנתגלעה בין הצדדים וסיכויי התביעה, ניתנה, בסוף הדיון, החלטה, ולפיה נקצב לתובע זמן להודיע את עמדתו, תוך שהוסף שככל שיחליט לעמוד על תביעתו, יינתן פסק דין המורה על דחיית התביעה או שתינתן החלטה שבהמשכה ימונה מומחה רפואי.

            בהודעתו מיום 31.05.12, הודיע התובע כי הוא עומד על תביעתו, תוך שחזר על גרסתו ולפיה יש להכיר בפגיעה - כאבים במותן וברגל ימין מהם סבל במועד הרלוונטי כפגיעה בעבודה, וזאת ומאחר ואותם כאבים הופיעו במהלך נסיעתו באוטובוס ותוך ישיבתו על כסא נהג פגום. לגישתו, אין דרישה בחוק או בפסיקה שתנאי הפתאומיות בתאונת עבודה יהיה חבלה, נפילה או התערבות של גורם חיצוני, וכי כל המרכיבים שבהגדרת המונח "פגיעה בעבודה" מתקיימים בעניינו. התובע הפנה להוראות חוק ופסיקה של בית הדין הארצי, שיש בהם לדעתו כדי לשמש תימוכין לטיעוניו.

            ביום 20.06.12 הוגשו סיכומי טענות ב"כ הנתבע, בגדרם נטען כי האירוע הנטען על ידי התובע לא כלל בתוכו אקטיביות כלשהי, אלא שמדובר בהיווצרות תחושת כאב פיזיולוגי, תוך כדי ישיבתו ובזמן הפסקה (סעיף 10 לסיכומים). לגישתו, עובדות המקרה בעניינו של התובע דומות לעובדות המקרה שנדונו בתיק אחר בבית הדין, אשר בו נקבע כי תפיסת גב במהלך העבודה עשויה להיחשב כמזכה בדמי פגיעה בגין תאונת עבודה, אך זאת בתנאי שניתן לייחס את תפיסת הגב לאירוע כלשהו בעבודה (סעיפים 10 ו - 11 לסיכומים). בנוסף הפנה ב"כ הנתבע לפסיקה של בית הדין הארצי שיש בה לדעתו כדי לשמש תימוכין לטיעוניו.

            ביום 04.07.12 הוגשה מטעם התובע תגובה והתייחסות לסיכומי ב"כ הנתבע, בהם הביע התובע התנגדות לטענותיו של ב"כ הנתבע, תוך שחזר על גרסתו הנ"ל.

  3.        להלן העובדות הרלוונטיות לעניין, כפי שהן עלו מחומר הראיות:

א.         התובע, יליד 1949, ומזה כשלושים ושמונה שנים עובד כנהג אוטובוס במקצועו.

ב.         ביום 02.06.11, ביצע התובע נסיעה באוטובוס שאינו נוהג בו בדרך קבע, ולכן לא הצליח להתאים את כסא הנהג אל זווית הנוחה שלו, וזאת בעקבות פגם שהיה בו. על כן, ביצע התובע את הנסיעה תוך ישיבה על כסא הנהג בתנוחה שלא היה מורגל אליה. אותה נסיעה נמשכה משעה 06:00 בבוקר עד שעה 14:50, שאז התובע ביצע 15 דקות הפסקה שבמהלכה החל להרגיש כאבים ברגל ימין. משכאביו חלפו, המשיך התובע בנסיעתו שבמהלכה החל שוב להרגיש כאבים במותן וברגל ימין. התובע המשיך בעבודתו ושב לביתו עם כאבים ברגלו.

למחרת, המשיך התובע להרגיש בכאבים אולם עבד כרגיל, ומשכאביו לא חלפו פנה לקבלת טיפול רפואי.

            ג.          התובע נעדר מעבודתו במשך כחודש ימים.

4.         המסגרת הנורמטיבית   

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן:" החוק") כ:

"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".